על מה אני פוסחת...

ערב פסח.
כולם מדברים על ניקוי.
כולן עושות פסח. עם הילדים ,כמובן... מוציאות, מרעננות, מאווררות ,נפטרות ממה שאין בו צורך,
עושות חלונות, ארונות, פאנלים, אבק, טוב טוב את התנור, מאחורי המקרר, וגם למעלה על המדפים העליונים שכבר שנה לא העבירו שם סמרטוט..
ורק אני עושה מכירות...
הילדים שלי לא ממש מכירים את הביטוי "לעשות פסח". כלומר תאורטית כן, הם יודעים שזה קיים,
כמו למשל "זוהר הקוטב" באלסקה..
הבית שלי, על רצפת העץ שלו, (שאף פעם, מימיה, מעצם הגדרתה לא חשה מהי ספונג'ה כהילכתה.)
על קירותיו עטויי השריטות, על מדפי הספרים המאובקים שלו, וחלונותיו הבלגיים בעלי הדופן הכפולה והמעורפלת,
הבית שלי זע בחוסר נוחות אביבית, מתעטש מפאת פריחת האלונים שחודרת אליו מכל כיוון, וממצמץ באין-תריסיו לעברי בשאלת מיליון הדולר: עד מתי, מיכל ? עד מתי?

ואני עונה לו, במילותיה האלמותיות של לאה גולגברג, מתוך סופו של שירה העצוב לאין עומק ,"מחר":

הָה, מָה טוֹב לוֹ לְשָׁב מִנֵּכָר

מָחָר, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

מָחָר שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

אוּלַי- מָחָר.

אני עצמי נכנסתי לתהליך ניקוי (בלשון הבריאותניים: ניקוי כבד אביבי) , ופוסחת על כל מה שאינו ירוק..

רק ירוק, לאכול לפי צבעי הקשת

הסטודיו , לעומת זאת, זוכה לנחת ידי לפחות שלוש פעמים בשנה,לקראת מכירות גדולות.

ואיכשהו, המעבר הזה  אצלי בין עליונים ותחתונים, בין הבית לבין הסטודיו, בא לידי ביטוי גם כאן-

אני ששה ועולצת לנקות את הסטודיו כחרוסת אלי שולחן הפסח. תהליך הזיכוך הפנימי שקורה בנקיונות,

מתרחש בעוצמה בעיקר בזמן ניקוי הסטודיו. ואני שואלת את עצמי מדוע..

האם מפני שאני יותר נוכחת כשאני בסטודיו , יוצרת , מתמלאת חיות? לאלוהי האקונומיקה פתרונים..

הפעם הגדלתי ועשיתי. החלטתי לעשות סדר בדרך בה אני עושה נסיונות. פיניתי החוצה את כל השברים, הכלים הסדוקים, ריבוא קופסאות מלאות גלילים בצבעים שונים טבולים בנסיונות גלזורה לא מתויקים וחסרי תוחלת. הכנתי מראש מלבנים עם טקסטורות וחור לתלייה. מאחורי כל אחד פרטי הגלזורה שבה נטבל. מקווה שזה עוד צעד בדרך הלבנים הצהובות..

וכמובן-

ניקיתי את כל האבק הרב, טאטאתי (עם מסכה!), הברקתי חלונות, ושטפתי, עם מלא מים!!!

יכולתי לשמוע את הכלים על המדפים מתמוגגים ברוב לבנוניותם...

אז עכשיו, אחרי הנקיונות, המכירות , ממש רגע לפני, מאחלת לעצמי ימים פשוטים ובהירים,

 שאשכיל תמיד לפסוח על מה שנכון לי לאותו הרגע, ולברך ולשמוח  על הבחירות שלי קטנות כגדולות..

ולכולם,

אביב נהדר ומלא ניחוחות

חברותא מפנקת סביב לשולחן

ולב שמח.