יום רביעי, 9 במאי 2012

משחקים בחצר האחורית

JIM DINE
The Little Heart in a Landscape, 1991



גדלתי בקיבוץ ליד הים.
(לא נולדתי שם. הייתי עירונית ,ילדה טובה כזאת ,שנזרקה אל תוך השדות הפתוחים ,חסרי הגבולות, אך עם זאת
אל תוך חברת ילדים סגורה ובעלת חוקים שלא ידעתי לפענח- אבל זה נושא לפוסט אחר..)
בגיל ההתבגרות, בשעות שבהן בדידותי מלאה אותי בעצב מתוק וממכר, ונפשי חיפשה מזור ומרגוע מהורמונים עצבניים ואהובים נכזבים, הייתי מוצאת את עצמי משוטטת לאחד משני מקומות :
הראשון , תמיד, היה מערבה ,אל החוף.
לשבת ולבהות בים, להרדם לצליל הגלים הרך ולהתעורר לקראת השקיעה,
לשכב על החול הקריר בלילה ולצפות בכוכבים.
אבל בעיתות שגוונם היה צבוע יותר בתחושת בהילות ובלבול,
פניתי תמיד מזרחה, לחצר האחורית,
אל אזור המוסכים.
זה היה מקום בו נחו להם טרקטורים ישנים, כלי עבודה מאי פעם, גלגלי שיניים בכל הגדלים,
כלי רכב ששילמו כבר מזמן את חובם לחברה ( הקיבוצית), ברגים, מכסים,ידיות ומפתחות ישנים, כולם נגועים בכתמי חלודה, רובצים ומסתתרים בין העשבים השוטים שצמחו מסביב.

הייתי מגיעה בשעות אחר הצהריים.
כולם כבר סיימו את יום העבודה שלהם.(16.00, כולם בחדרים לקפה).
רק געיות הפרות מהרפת הקרובה ורשרוש העשבים. אור כתום זוהר על הכל.

הרגשתי שאני נפגשת שם עם דבר מה קדוש.
הישן, הדומם,שהזמן נגע בו ושייך אותו לאינסוף.
כאילו החפצים הדוממים האלו אינם ברי חלוף, אינם רק אובייקטים,
אלא מספרים סיפור, אוצרים בתוכם סוד, וחוכמה.


אספתי משם גלגלי שיניים, מיני ראשי-מפתחות, ברגים.
בעצם, זו היתה הפעם הראשונה בה הבנתי, גם אם לא במילים,
את כוחו של החפץ.
את יכולתו לקשור אותי אליו.

מאז המשכתי לאסוף כלי עבודה ישנים.
עם השנים הותרתי מאחור גלגלי שיניים עצומים שקישטו את חדרי בקיבוץ,
והתמקדתי בכלי עבודה למיניהם. רצוי חסרים דבר מה, שבורי רגל או זיז.

את האיזור הזה, המוזנח והנהדר שליד המוסכים, כבר הרסו מזמן.
הספקתי עוד לצלם שם סט של תמונות אותו הגשתי בתיק העבודות בבחינות לבצלאל.
(הלוואי הלוואי והייתי מצליחה למצוא את תיק ההגשות הזה,...)

את אוסף הכלים שלי החלטתי לשחרר אחרי שחזרתי מהודו-
(כאן ועכשיו, נו אטאצ'מנט, ביי ביי לארון בגדים מופלא, ועוד המון ג'אנק שהייתי אוספת בכל פינת רחוב
והיום אני מתגעגעת...)

נשארתי עם כמה ברגים - מפתחות קטנים עוד מאז.
שהיה קל לי להעביר  לאינספור הדירות בינהן דילגתי.


וגם עם ג'ים דיין, אמן פופ ארט אמריקאי, אותו הכרתי בבצלאל:



Jim Dine3, From Ten Winter Tools, 1973


אני מלאה תוכניות כרימון ( או כארגז מסמרים) על איך לשלב את כל חבריי משכבר בעיצוב הכלים.

מפתח אחד, יחיד ומיוחד לי , הוא אחד מהאוצרות אותם אני שומרת קרוב לליבי, על המדף בסטודיו.
לאחרונה התחלתי לשלב את הדוגמא שלו כחלק מהכלים בסטודיו.
הוא המפתח הפרטי שלי אל אוצר העבר שעדיין שוכן בתוכי. מפתח לחצר אחורית שאולי הגיע הזמן להעביר לקדמת הבמה.

הראשון משמאל, לשיפוטכם.


בשבוע הבא יתקיים , כבכל שנה, היריד הגדול של הקרמיקה " כד וחומר" בפארק רעננה.
חמישים אמנים מכל רחבי הארץ, יצירה רבגונית וצבעונית. וגם אני אהיה שם. עם המפתחות שלי.

                         ימים שלישי עד חמישי, 15-17.5, כל ערב בין 18.00-23.00



                             בואו לראות את הכלים החדשים והישנים, לומר שלום.