יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

שיר אשיר בגשם- כמה מילים על סמפוזיון תל חי.



Tony Marsh - Radiance and Abundance Vessel no 3.


חנוכה, חורף, גשם, קרעי עננים זוהרים.
שוב מתאספת בתל חי קהילה של אוהבי הקרמיקה .
אמנים, מעצבים, פסלים, קדרים
מגיעים מכל הארץ להתחבר ביחד , לשמוע, להפגש,
לצאת מתוך הסטודיו
ולהיות ביחד.
 שלושה אמנים אורחים הגיעו השנה לכנס.

Nicholas Arroyave Portela אמן בריטי, קדר, עובד על האבניים ומעצב כלים גדולים
ונותן בהם סימנים, מנפח פנימה והחוצה עם הידיים  והאצבעות.
 
 
 
ניקולאס הדגים וסיפר והראה כיצד הוא בונה את הכלי על האבניים, לאט לאט, גבוה גבוה ודקיק דקיק.
 

 

 הוא מנסה לתת לכלי תחושה של בד, או עור
להתחקות אחרי קו שבתנועה, כמו ברישום גוף.
 
 
אורחת נוספת - Frances Doherty
או כמו שאפשר ישר לראות, סידני לאופר העולה מן החומר. 
 

 
 
 
 
פרנסיס מפסלת פרחים וצמחים בגדלים שונים,
שהבריטים אוהבים לקנות ולשים בגינותיהם.
היא מחלקת את זמנה בין ברייטון לצרפת, מדלגת מעל התעלה בסופי שבוע,
ממלאת את חייה בצבע ובהומור בריטי.
גירלס ג'אסט וואנה הב פאן.
(אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, אבל זה חזק ממני...)
 
  
 
ואחרון, גבוה וחכם- Tony marsh


 

  
 
 
 
 
          
 
 
 
 
 
 
טוני עובד הרבה על האבניים ויוצר אובייקטים רבים , מופשטים  או קונקרטיים
אותם הוא מצרף לתוך מיכלים גדולים.בשנים האחרונות הוא מחורר את הכלים שלו (בטכניקה סודית שלא חלק איתנו בסימפו....)
ממש בתום לימודיו , לפני כשלושים וחמש שנה, הוא שהה ביפן שלוש שנים תמימות , ועבד אצל מאסטר יפני ,בלי לעזוב ולו פעם אחת ולבקר במערב.
שלוש שנים ישב מבוקר עד ערב והכין כלים על אבניים שצריך לסובב עם הרגל.
לא טייל, לא צילם, רק עבד.
כשחזר לאר"הב, ביקש לקחת איתו את כל מה שלמד, אבל לעשות משהו לגמרי אחר, שלו.
מאז הוא יוצר, חוקר, ומלמד באותו המקום 25 שנה.
היצירה שלו היא מאד אינטואיטיבית מצד אחד ומצד שני מאד מחויבת למסורת הקראמית.
 
 
 
ביום האחרון יושבים שלושת האמנים על במה אחת ,יוצרים ומשוחחים בינהם ועם הקהל.
 
 
 
אני מאד אוהבת להשאר ולהקשיב.
משהו נפתח ומשתחרר בינהם ,
נשאלות השאלות החשובות והמשמעותיות על יצירה, שיווק, מכירות, השראה...
על מקומה של הקרמיקה בשדה האמנותי, 
המחויבות לחומר, 
על החיפוש  וההתפתחות של הדרך בה כל אחד הולך.
 
ועוד בסמפוזיון- אנשים, חברים, שיחות עומק על החיים בתוך ומחוץ לסטודיו,
קיטורים וצחוקים, החלפות מבטים בעיניים נוצצות עם אלו שחולקים את אותה האהבה לחומר.
 
***
 
במקביל לסמפוזיון מתקיימת תערוכה .
השנה הנושא היה-
הפינה שלי בשלוש עבודות.
 
(פתיחת סוגריים ארוכים ומשמעותיים-
עוד לפני שטסתי ליפן,
 פינטזתי מה אכין לתערוכה הזו.
מיפן חזרתי לפני חודשיים וחצי,
ובסטודיו שוב דבר חדש עדיין לא נוצר.
אולי כי החיים והכוחות שהם מבקשים כרגע, אולי כי חוויית יפן דורשת
תהליך אינקובציה ארוך מששיערתי)
 
לא חשבתי שאביא משהו לתערוכה,
אבל ברגע האחרון ,
שלפתי מהמדף שלושה כלים,
ויצרתי תצוגה לה קראתי - מתווה זמני.
כי כך כרגע, זה מה שיש.
הכלים שלי על בסיס מה שבאתי איתו מיפן, החומרי והאסתטי.
אני בין לבין,
שטופת רעיונות שעוד לא יצאו אל הפועל,
ארוגה עדיין , כמו בתוך קוקון, בקסם ההוא שאינו משחרר,
מסתחררת לאט לאט פנימה, בפעימה חרישית אך בטוחה ,
אל תוך הליבה המתחדשת שלי.
 
 
 
 
נראה כמו טקס תה, לא?
 
 
מכאן מתבקש שאסיים לכתוב כבר את הפוסט על יפן. 
מכאן מתבקש שיר ( הייקו, אלא מה?) בגשם,
מתווה זמני לתחושותיי-
 
כֹּה רָב הַשֶּׁלֶג
שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מָקוֹם
לְהִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁלֶג.
 
(אנון)